החלטה בתיק ת"א 20006-01-10

1.            בעבר ניתנו על ידי החלטות מפורטות בקשר עם בקשות מקדמיות שהגישו הצדדים במסגרת התובענה, שעניינה הפרת הסכמי הפצה של סרטים משנות התשעים שנחתמו בין המבקשת לבין המשיבות או מי מהן (להלן: "הסכמי ההפצה"), ואשר הופקו על ידי המבקשים 2-3 והמצויים, לטענתם, בבעלותם.

עמדתי על טענות הצדדים בהרחבה במסגרת הבקשות המקדמיות השונות שהגישו הצדדים, ולכן לא ראיתי לחזור ולפרט את הטענות. אסתפק בכך שאציין כי המבקשים עותרים לסעד למתן חשבונות של קבלת דוחות על תקבולים עבור שניים עשר סרטים נשוא ההליך, שעה שההסכמים היו בתוקף, כמו גם לאחר פקיעת תוקפם, כמו גם לקבלת הסכומים שהגיעו לידי הנתבעות בקשר עם הפצת הסרטים בארץ ובחו"ל במועד תחולת הסכמי ההפצה ולאחר פקיעתם. 

2.           לאחר ההחלטה מיום 24.1.11 הוגשה על ידי המבקשים ביום 11.3.11 בקשה לזימון עדים, וביניהם עו"ד נחתומי ששימש תקופה מסוימת כבא כוחם של המבקשים או מי מהם. בנוסף התבקש זימון העדים הבאים שיתייצבו עם הסכמי השידור ו/או ההפצה שנחתמו בין גוף השידור ו/או ההפצה (להלן: "גופי השידור") לבין הנתבעות ו/או מי מטעמן בין השנים 1996 ועד לשנת 2010:

1.1  עו"ד יניב פלד, הלשכה המשפטית "הוט"

1.2  עו"ד לילך כוהנים ו/או עוה"ד זהבית שחף, הלשכה המשפטית "יס"

1.3  הגב' אביגיל אורבך - פרץ מנהלת תחום NON-BOOKS ב"רשת סטימצקי"

1.4  לימור הררי, מחלקה משפטית, "ערוץ 1"

1.5  נציג חברת "קשת"

1.6  כרמלה ישראלי, ממונה על יישום חוק חופש המידע, "הטלוויזיה הישראלית"

3.   במסגרת הדיון מיום 1.12.11 הוסכם על העדתו של עו"ד נחתומי, כמו גם פרקליטים אחרים ועניין זה אינו דרוש להכרעה.

4.   במסגרת הדיון, ולאחר שהצדדים שטחו את טענותיהם בקשר עם זימון העדים, קיבלו הצדדים את הצעתי ולפיה יינתן צו לאותם עדים להעביר לעיניי בית המשפט בלבד את ההסכמים בין גוף השידור, לבין מי מהמשיבות לתקופה שבין שנת 1996 ועד ינואר שנת 2010, תוך שאיפשרתי לצדדים להביע את עמדתם בקשר עם הגשת המסמכים השונים כראיות. צווים בעניין נחתמו ביום 8.12.11. מסתבר כי ביום 4.1.12 הגישו ההמבקשים בקשה לתיקון הצווים באמצעות שיגור במדיה המגנטית, אך זו הובאה לעיוני רק ביום 16.1.12 והועברה לתגובת הצד שכנגד וזו הוגשה.

המסמכים השונים שהתבקשו מגופי השידור, הובאו כמוסכם, לעיון בית המשפט.

5.         עמדת המשיבות

5.1        המשיבות טוענות כי הבקשה לזימון עדים והמסמכים באמצעותם, אינה אלא חזרה על בקשות לגילוי מסמכים שהוגשו על ידם בעבר במתכונת גורפת וכוללנית, שנבחנו על ידי בית המשפט ונדחו בהחלטות השונות מיום 1.12.10 ומיום 24.1.11 ואף בקשת רשות ערעור (942/11) בעניין נדחתה.

בהקשר זה, הן מפנות להחלטה בבקשה מספר 13 היא הבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה על ידי המבקשים לגילוי ועיון בהסכמי השידור וההפצה עם צדדי ג'. בהחלטה נקבע כי הבקשה נוסחה באופן גורף וכוללני, ובית המשפט לא ראה להיעתר לבקשה במתכונת בה הוגשה, ולמצער לאותו שלב דיוני שבו היה ההליך. עוד נאמר כי המדובר במסמכים ונתונים רבים מבחינת היקפם ותחולת הזמן ובאופן שיהיה בכך כדי להוות הכבדה שלא לצורך.

כן מפנות המשיבות להחלטה מאוחרת מיום 20.1.11 בבקשה מספר 21 במסגרתה חזרו המבקשים על הדרישה לקבלת צווים נגד גופים שלישיים לצורך קבלת מסמכים. בית המשפט קבע כי בקשה מסוג זה היה על המבקשים להגיש בעבר וממילא המבקשים לא הטעימו מדוע לא הקדימו פנייה לאותם גופים לשם קבלת המסמכים, ואשר לכאורה, על פי דין מחויבים למוסרם.

לעמדת המשיבות, החלטת בית המשפט מיום 24.1.11 שאיפשרה למבקשים לזמן את הגורמים השונים לצורך קבלת המסמכים התייחסה רק לבנקים ולא לגופי השידור שהרי הבנקים הם גופים שמחויבים לכאורה על פי דין למסור מסמכים למבקשים עצמם ובהבדל מהגורמים האחרים, ובאופן שלמקרא הפיסקה הרלבנטית בהחלטה, זו המשמעות שצריך ליתן לדברים ולא ניתן לקרוא אותם אחרת.

5.2        המשיבות מוסיפות כי בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשים בעניין גילוי המסמכים ואשר נדחתה ביום 21.7.11, העניקה משנה תוקף להחלטה הדוחה את בקשת הגילוי בקשר עם הסכמים שנכרתו עם צדדים שלישיים.

5.3        המשיבות עומדות על כך כי הבקשה לזימון העדים מהווה ניסיון פסול לעקוף את החלטות בית המשפט בעניין, לרבות החלטת בית המשפט העליון, ובאופן שהמבקשים אינם מעוניינים בהעדת העדים השונים מטעם הגורמים כפי שהתבקשו להעיד אלא בהצגת המסמכים השונים שבידיהם. המשיבות מוסיפות כי לעדים השונים שזימונם מבוקש אין ידיעה אישית לגבי המסמכים שמתבקשים להציג וממילא הבקשה לא עולה בקנה אחד עם דיני הראויות לשם זימון עד לצורך הצגת מסמכים מסוימים ומפורטים ולא באופן הגורף שהתבקש על ידי המבקשים. המשיבות מוסיפות כי מבוקש גילוי גורף של הסכמי השידור וההפצה משנת 1996 ועד שנת 2010, קרי למשך תקופה של 15 שנה, ובעניין זה שומרים על טענותיהם להתיישנות ושיהוי. בהקשר זה מוסיפות כי דרישה לגילוי הסכמי הפצה ושידור לתקופה של 15 שנה, יוצרת הכבדה בלתי סבירה על צדדים שלישיים.